אמיר מנצור נעים ז"ל

רס"ן (במיל׳) אמיר נעים, מקיבוץ ארז, חבר בכיתת הכוננות ביישוב, 
נפל ביום כ"ב בתשרי התשפ"ד (07.10.2023) בן 27 בנופלו.

​

ביום שבת בבוקר, השבעה באוקטובר 2023, בזמן במתקפת פתע על מדינת ישראל, מחבלים שחדרו מרצועת עזה הגיעו אל קיבוץ ארז.
אמיר, כחלק מכיתת הכוננות של הקיבוץ, התייצב בגבורת לב להגן על הקיבוץ ותושביו , ומנע בגופו את חדירת המחבלים,

כשהגן על הכניסה האחורית (שער כחול) של הקיבוץ.
חברי כיתת הכוננות ניהלו קרב עיקש, מעטים מול רבים ובמהלך חילופי האש, שנמשכו כשעתיים, נפגע אמיר מירי המחבלים ונהרג.
בגופו מנע אמיר את התפתחות האסון הכבד שעולל, שיכל היה להיגמר אחרת, עם קורבנות נוספים הרס וזוועות.
יהיה זכרו של אמיר ברוך.

​

אמיר, בעלה של שחר, בן לאורנה ואשר נעים, אחיהם הצעיר של מורן ודקל, נולד ביום י״ז בסיוון התשנ״ו 4.6.1996 בקיבוץ ארז.

​

גבר שנון וחכם, חסון וגדול, בעל חזות קשוחה אך בתוכו נפש עדינה מלאה בנתינה. מוביל, מנהיג, גיבור - תמיד ראשון!

​

הנוכחות של אמיר הייתה מורגשת בכל מקום אליו הגיע. 

 בקיבוץ ארז, שבו גדל ואותו אהב, בן יחיד עם חמש בנות בקבוצת ״פקאן״ - ״תמיד זורם עם השטויות שלנו:
כל פורים חברים, כל הצגה בקיבוץ, תמיד המרכז ואנחנו מסביבך מקרקרות ומוקסמות״ כך כתבה חברתו לקבוצה.

​

״הקיבוצניק הכי גדול שיש, מקיבוץ שלא ידעתי שקיים ומתגאה בו כל כך, בחור שיש לו מה להגיד על כל דבר וכנראה לא יפסיק לדבר

עד שיגידו לו״ כך כתב חברו משנת השירות ב״שומר החדש״.
עשייתו בארגון בטאה את ערכי אהבת הארץ והציונות שאפיינו את אישיותו של אמיר.

​

חבר ילדותו אמר עליו ״הסתכלת כל הזמן על הצבא בהערצה, רצית להיות חלק מהארגון, להחזיק נשק,

להילחם במחבלים, לתרום את כל כולך למדינה״.
בשירותו הצבאי שירת אמיר כקצין לוחם ביחידת ״יהל״ם״ ועם שחרורו משירות סדיר המשיך לשרת במילואים כקצין בחטיבת ״גולני״. בסדיר ובמילואים היה מפקד נערץ ואהוב על פקודיו, קשוב ודואג. אחראי ומוביל.

​

״הדעה שלך הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי״ המשפחתיות והחברות היו חלק בלתי נפרד מאמיר.
טיולים, ארוחות, ארגונים, הטלפון הראשון לעזרה והתייעצות. בכל דבר שעשה הפגין נחישות והתמדה.
למרות גודלו הפיזי, אמיר הוא האח הקטן, השטותניק, בעזרת ציניות ושנינות ידע להפוך כל סיטואציה לקלילה ומצחיקה.

​

שחר אשתו ספדה לו: ״היית העוגן שלי, המקום הבטוח והיציב שלי. מי יגן עליי כמוך? מי ידאג לי כמוך? מי יכין לי את האוכל הכי טעים בעולם? מי יחכה לי בבית עם החיוך הענק שיש רק לך, עם ידיים פתוחות שמחכות לחיבוק שנותן לי את הרוגע והשלווה שרק אתה

נתת לי? הלכת לי מוקדם מדי… תודה שהשארת לי מתנה שלנצח יישאר לי משהו ממך״.

אמיר ושחר נישאו לפני שנה וציפו לבן בכור, שיזכה להכיר את אביו הגיבור רק מן הסיפורים והתמונות.

אמיר הוא דמות להערצה, בכל תחנה בחייו הסב גאווה ונחת. הסיפור של אמיר הוא סיפור של גבורה, שנקרא לדגל,

לא היסס ויצא להגן על אשתו, על משפחתו, על חבריו ועל הקיבוץ שכל כך אהב.